בישראל איזה ארגון אינו חולם להמציא את המוצר שיגרום למהפך בצריכה, לסחיפת השוק ולהשארת מתחריו פעורי פה מאחור? כמה מעט מסוגלים לראות רחוק ומעיזים וכמה רבים מהם נופלים נוכח המציאות הטופחת על פניהם. ובביטוח, מה כבר אפשר לחדש?
ובכל זאת, לפחות שתי חברות ביטוח, הכשרת הישוב ואריה חברה לביטוח, ניסו לפתח גישה חדשה למוצר עתיק היומין ששמו ביטוח מקיף לרכב, אשר מבוססת על תשלום פרמיית ביטוח בהתאם למידת השימוש ברכב.
בסקר שערכה הכשרת הישוב בשנת 2004 התפרסם כי 32% מציבור הנוהגים מצהיר כי הוא נוהג פחות משעה ביום, 37% הצהירו כי הם נוהגים פחות מ- 1,000 ק"מ בחודש, לעומת הממוצע הגבוה ב- 40%, ול- 46% מהם יש רכב נוסף שנוסע עוד פחות מכך.
מתוך הנחה שככל שנהג משתמש פחות ברכבו ונוהג בו בשעות בהן עומס הכבישים נמוך, הוא נחשף פחות לסיכון תאונתי, סברה הכשרת הישוב כי יש כאן פוטנציאל לשוק של 300,000 נהגים אשר יהיו זכאים לתעריף מופחת על פני נהגים אחרים. עם זאת, על אף עלויות המחקר והפיתוח הרבות שהושקעו נגנז הרעיון בעודו באיבו ולא הוצא לשוק.
לעומתה, חברת הביטוח "אריה" הוציאה את התוכנית אל הפועל ובשיתוף פעולה עם חברת הדלק"פז", השיקה החברה בתחילת 2005 את המיזם תוך הכרזה כי התוכנית עשויה להוזיל את עלות הביטוח לאותם הנהגים בשיעור של עד 25%. התוכנית יועדה לנהגים מעל גיל 24 אשר לא הגישו תביעות בשלוש השנים האחרונות. תחזית החברה היתה כי שיווק התוכנית יצרף לשורותיה אלפי מבוטחים מחברות אחרות ומעבר לכך תמצב אותה כחברה חדשנית ודינמית.
זמן קצר לאחר הרצת התוכנית הודיעה חברת פז, על פרישתה מהמיזם. חברת פז שתפקידה במיזם היה לאסוף את הנתונים מהמבוטחים באמצעות הפזומט במהלך פנייתם לתחנות התדלוק. הפרישה נבעה הכשלון במבחן התוצאה, פועל יוצא של אי עמידת התעריפים בתחרות מול המבטחים האחרים. חברת הביטוח אריה זנחה את הרעיון לא לפני שהשקיעה בו מיליוני שקלים מהם 4 מיליון ₪ לקמפיין הטלביזיוני עם הסלוגן "נסעת פחות-שילמת פחות".
האם המיזם נכשל עקב חוסר אימון הציבור? האם עקב שגיאות אקטואריות? אלה רק חלק מהשאלות שלהם נדרשה החברה טרם יציאתה במיזם:
מי הם הממעטים בנהיגה? האמנם רק נהגים בעלי נורמות נהיגה זהירות? מה לגבי קשישים ובעלי חרדת נהיגה, האם גם אלה זכאים לתעריף מועדף? האם הנוהגים הממעטים הם בעלי ניסיון נהיגה זהה לנוהגים המרבים בנהיגה?
אולי אלה הממעטים בנהיגה יוצאים דווקא בשעות הבוקר או אחה"צ העמוסות, או נוסעים בעיקר בכבישים שאינם ראשיים המעלים את סיכויי מעורבותם בתאונה לפי כמה על פני האחרים. ומה על תחרות המחירים הפרועה בין המבטחים?
כל השאלות האלה ועדיין לא התייחסנו לפרמטרים של גיל, וותק, נפח המנוע, מין הנהג, עבר תביעות, הסטוריית הרשעות תוך סיכון עצמי ואחרים, הנחה למי שהשתתף בנהיגה מונעת.
כל זאת ועדיין קיימת השפעה ממשית של שיעור הגניבות הגבוה של כלי רכב בארץ.
ומה עם חברות הביטוח האחרות? אלה במרבית המקרים, אינן מעיזות לדחות מבוטחים בעלי סיכון. אם בגלל השפעת תיק הביטוחים (חלילה יבטל את ביטוח הדירה, עסק, חיים וכו'), אם בגלל לחצים שיפעיל הסוכן ואם בגלל פעילות לוקה של החתמים.
ושאלת השאלות, האמנם הצרכן הישראלי מוכן לרכוש מוצר שאינו יודע את מחירו הסופי?
כך או כך, התעריפים של המבטחים בארץ הם בסיס למו"מ בלבד ובמצב כזה, היציאה במיזמים היא בעלת סיכון גבוה מהרגיל.
ומה קורה בעולם בתחום זה. פרמיית ביטוח על בסיס משתנה על פי קילומטרים אכן קיימת. חברת ביטוח מהגדולות בבריטניה מפעילה תוכנית הנקראיתPay As You Drive, המבוססת על הרגלי נהיגה ועוקבת אחרי הנתונים באמצעות מכשירGPSהמשדר את נתוני הנסיעה ישירות למחשב חברת הביטוח. המידע הכולל את המרחקים שגומע הרכב, השעות בהן הוא נוהג ובאילו כבישים. פרט לשאלות הנוגעות למספר הקילומטרים הצפוי ניתן למצוא בשאלון ההצעה לביטוח שאלות כמו מצב משפחתי, אזור מגורים, האם אתה מועסק/מובטל/אחרי פרישה/ עקר/ת בית, האם הנהיגה לצרכי פרנסה, באיזה אזור מיקוד הרכב מושאר בלילה, תביעות ב-4 שנים אחרונות, הרשעות נהיגה ב-5 שנים אחרונות, הגנות ברכב ועוד ועוד.
מניסיוני, אלה אינן שאלות שאינן מוכרות למבטחים הישראליים בהבדל קטן. שם מתייחסים לתשובות.